יום שישי, 16 בינואר 2015

ביבליוגרפיה של טורי יוד-חת

יוד-חת היה טור שירי של המשורר אלכסנדר פן בעיתון "קול העם" שבהם התייחס לעינייני השעה (בדומה לטור השביעי של נתן אלתרמן) מזווית ראייה קומוניסטית הטורים החלו להתפרסם למן 1947 עת שפן הפך לעורך מדור הספרות של "קול העם" ועד התפטרותו מן המפלגה הקומוניסטית ב-1967.

בן דעה פרטית, 6 ביוני 1947
בקשה לחקור את..., 20 ביוני 1947
מעשיה, 27 ביוני 1947
חוק המים, 11 ביולי 1947
הסכנה הקומוניסטית, 13 בפברואר 1948
פרוזה, 27 בפברואר 1948
הסכם עצמי לדעת, 12 במרץ 1948
שני חשבונות, 16 באפריל 1948
האגדה של פסח לפי האחד במאי, 29 באפריל 1948
שחור על גבי לבן, 7 במאי 1948
גילגולו של עליו השלום, 14 במאי 1948
מעשה בדוד ברנדוט, 11 ביוני 1948
הדרך השניה, 18 ביוני 1948
רק כך!, 25 ביוני 1948
הזיקה למערב, 2 ביולי 1948
שערועירה, 9 ביולי 1948
קול הכרוז, 16 ביולי 1948
שימו לב!... (נוסח מתוקן), 23 ביולי 1948
האמת, 13 באוגוסט 1948
חג האיחוד, 29 באוקטובר 1948
צנזוריאדה, 19 בנובמבר 1948
המדינה, 26 בנובמבר 1948
הרוצח, 24 בדצמבר 1948
בערבות הנגב, 7 בינואר 1949
מכירה פומבית, 4 בפברואר 1949
PERPETUU-RODOS, 11 במרץ 1949
שבועתם, 18 במרץ 1949
נאום יונת השלום, 27 במאי 1949
דבר האם, 24 ביוני 1949
הכלבים נובחים והאורחה עוברת..., 5 באוגוסט 1949
בעקבות מחלה אחת, 19 באוגוסט 1949
נושא אקטואלי, 26 באוגוסט 1949
קונגרס השלום במוסקבה, 2 בספטמבר 1949
התרגשות אידיאולוגית, 9 בספטמבר 1949
הלוחם העגול, 16 בספטמבר 1949
פצצת השלום, 30 בספטמבר 1949
אגדה סינית, 7 באוקטובר 1949
לאחר הועידה, 28 באוקטובר 1949
דרך אגב, 11 בנובמבר 1949
בתורכית..., 25 בנובמבר 1949
תעודת זהות, 2 בדצמבר 1949
החטא וענשו, 20 בספטמבר 1950 
"הגיוס המלא", 2 באוקטובר 1950
מלמעלה למטה, 27 באוקטובר 1950
הנוף הכללי, 3 בנובמבר 1950
המלה הפשוטה, 10 בנובמבר 1950
תורה ושכרה, 24 בנובמבר 1950
מסעות בן-גוריון הראשון, 15 בדצמבר 1950
אבא-אבן-סוקלת, 12 בינואר 1951
הגנרל  19 בינואר 1951
לפועלי=המתכת 9 בפברואר 1951
שני ושינגטונים 25 במאי 1951

יום שני, 22 בדצמבר 2014

דו קרב שירה



אני לא מפלל קיסר להיות
על הבריטונים לדרוך
לאורכה ולרוחבה של פאנוניה לארוב
עם סקיתים לסבול כפור

זהו שיר היתולי שחובר לקיסר הרומאי אדריאנוס על ידי ידידו המשורר הרומאי פלורוס. אדריאנוס לא נשאר חייב והגיב בשיר היתולי משל עצמו.

אני לא מפלל פלורוס להיות
בבתי מרזח לבלות
לאורכם ולרוחבם של ברים לארוב
עם יתושים לסבול עקיצות

השירים לקוחים מן הביוגרפיה של אדריאנוס שנמצאת ב"היסטוריה אוגוסטה". התרגום נעשה מן המקור הלטיני על ידי, כל הזכויות שמורות

יום רביעי, 17 בדצמבר 2014

כתובת הספד לגאיוס מאריוס



הכתובת היא כתובת הספד לגאיוס מאריוס (בסביבות 157 לפנה"ס - 13 בינואר 86 לפנה"ס) מהמצביאים הבולטים בתקופת הרפובליקה המאוחרת והאדם היחיד בתקופת הרפובליקה שכיהן שבעה (!) פעמים כקונסול. הכתובת מהווה סיכום קצר של הקריירה שלוף נמצא בפורום אוגוסטוס שברומא. הכתובת תורגמה על ידי מן המקור הלטיני. כל זכויות היוצרים שמורות לי.


"גאיוס מאריוס, בן גאיוס, קונסול בשביעית, פראיטור, טריבון הפלבס, קוואיסטור, אוגור, טריבון צבאי. ניהל בזמן הקונסולאט שלו, בלי הפלת פור, את המלחמה כנגד יוגורתה מלך נומידיה, לכדו בקונסולאט השני שלו ובטריומף הוביל אותו לפני מרכבת המפקד שלו. בהעדרו הוא נבחר לקונסולאט שלישי. בקונסולאט הרביעי שלו הוא השמיד את הצבא של הטווטונים. הוא מיגר את הקימברים בקונסולאט החמישי שלו, הוא חגג עליהם ועל הטווטונים טריומף בפעם השנייה. בקונסולאט השישי שלו הציל את המדינה שנמצאה באי סדר כתוצאה מההסתה של טריבון הפלבס והפראיטור, כאשר בעזרת נשק הם כבשו את גבעת הקפיטולין. אחרי חיים של יותר משבעים שנה המולדת, בזמן מלחמת האזרחים, הגלתה אותו, תחת איומי נשק הוא שב בזמן הקונסולאט השביעי שלו. משלל הכובש של הקימברים והטווטונים הוא הקים מקדש לכבוד (Honor) ולגבורה (Virtus). בלבוש הטריאומפלטור, נעלי הפטריקיים ---"

יום שבת, 8 בנובמבר 2014

דו"ח עלילותיו של אוגוסטוס האלוהי


זוהי אחת מכתובות התעמולה המרשימות ביותר שהתגלו בעולם העתיק. הכתובת, כתובה בלטינית ולידיה גרסה מתורגמת ליוונית, נכתבה על ידי הקיסר אוגוסטוס ומתארת את השגיו כשליט רומא. עם מותו היא הוצבה ברחבי האימפריה הרומאית ככלי תעמולה.

תורגם לעברית מן המקור הלטיני על ידי. כל הזכויות שמורות.

Res Gestae Divi Augusti

זהו דו"ח עלילותיו של אוגוסטוס האלוהי, אשר הכפיף את כל העולם הנושב לשררת העם הרומאי, ואת ההוצאות שהוציא למען העם הרומאי והמדינה, חרט על שני עמודי ברונה אשר הוצבו ברומא למען יהיו אות ומופת לעיני כל.

1. בהיותי בן תשע עשר שנים[1] גייסתי צבא על פי עצתי הפרטית ועל חשבוני וקראתי דרור לחירות המדינה שדוכאה על ידי רודנותה של סיעה. לכן הסנאט העניק לשמי אות כבוד בהכניסו אותי בין חבריו, בזמן כהונת גאיוס פאנסה ואולוס הורטיוס כקונסולים[2], ניתנה לי הזכות להיחשב בין דרגת הקונסולארים והוענק לי אימפריום. כדי שהמדינה לא תובס במלחמה, ניתנה לי סמכות בדרגה של פרופראיטור ונצטוויתי להגיש עזרה לקונסולים. באותה שנה לאחר ששני הקונסולים נפלו במלחמה[3] העם בחר אותי לקונסלאט ומינה אותי לחבר בוועדת השלושה[4] לניהול ענייני המדינה.

2. את אלו אשר רצחו את אבי[5] שלחתי לגלות בנוקמי בהם בעזרת פסקי דין שניתנו כדת וכדין וכאשר הם חרחרו מלחמה כנגד המדינה הבסתי אותם פעמיים בקרב[6].

3. ערכתי מלחמות רבות בים וביבשה, באזרחים ובעמים זרים בכל העולם הנושב, ולאחר ניצחוני חננתי את כל האזרחים שביקשו רחמים. את העמים הזרים שלא היוו סכנה חננתי בהעדיפי לשמרם מאשר להשמידם. כחמש מאות אלף אזרחים רומאים נשבעו לי אמונים[7]. מאלה כשלוש מאות אלף איש יישבתי אותם במושבות שיסדתי או שלחתי חזרה למוניקיפיות ובנוסף הענקתי לכולם חלקת אדמה או כסף כתגמול על שירותם הצבאי. בנוסף לכדתי שש מאות ספינות בנוסף לספינות שהיו קטנות מטרירמות.

4. פעמים חגגתי אובטיו[8] ושלושה פעמים חגגתי טריומפוס קורולי[9] והוכתרתי בשם אימפראטור עשרים ואחת פעמים, על פי החלטת הסנאט הוענקו לי טריומפוס רבים אחרים אשר לכולם סירבתי[10]. את עטרת הניצחון מהפסקס הפקדתי בקפיטוליום, בקיימי את כל הנדרים אשר נדרתי במלחמה, המעשים הללו שצלחו ביבשה ובים על ידי או על ידי שליחים שפעלו תחת סמכותי, על כן הסנאט ציווה לתת תודות לאלים בני האלמוות חמישים וחמש פעמים. בנוסף בעצת כל חברי הסנאט ניתנו לי תודות שמונה מאות ותשעים פעמים. בתהלוכות הטריומפוס שלי הובלו לפני מרכבתי תשעה מלכים או ילדי מלכים[11]. עד ליום כתיבת המסמך הזה כיהנתי כקונסול שלושה עשר פעמים ואני מחזיק בסמכות הטריבונית בפעם השלושים ושבע.

5. את משרת הדיקטטור שהוצעה לי, גם על ידי הסנאט וגם על ידי העם הרומאי בנוכחותי ושלא בנוכחותי בשנת הקונסולאט של מרקוס מרקלוס ולוקיוס ארונטיוס[12], דחיתי. לא סירבתי לקחת עלי את משרת אחראי אספקת המזון של העיר כאשר התעורר צורך גדול בדגן, אז בתוך ימים מעטים שחררתי את כל חבר האזרחים מתחושת הסכנה והחרדה על ידי קניית דגן על חשבוני. כאשר הוצע לי לכהן כקונסול מדי שנה ושנה סירבתי.

6. פה אחד הסנאט והעם הרומאי בחר בי למשרה של מפקח על החוקים והמוסר בעל סמכות עליונה בקונסולאט של מרקוס ויניקיוס וקווינטוס לוקרטיוס ושוב בקונסולאט של פובליוס וגנאיוס לנטוליוס ובשלישית בקונסולאט של פאולוס פאביוס מקסימוס וקווינטוס טוברנוס[13], משרה זאת הייתה חדשה ויועדתי לכהן בה לבדי, מכיוון שלא חפצתי לכהן בשום משרה שנוגדת את דרך אבותינו סירבתי לכבוד זה. בנוסף לכך העדפתי לעשות את מצוות הסנאט בניהולי את ענייני המדינה דרך הסמכות הטריבונית, חמישה פעמים אני בעצמי דרשתי מהסנאט ונעניתי שימונה לי עמית במשרה זו.

7. עשר שנים שימשתי כאחד מוועדת השלושה לניהול ענייני המדינה[14]. עד ליום כתיבה המסמך הזה כיהנתי כפרינקפס הסנאט במשך ארבעים שנה. בנוסף לכך אני משמש כפונטיפקס מקסימוס, אוגור, חבר בוועדת החמשה עשר המופקדים על ענייני הפולחן, חבר בוועדת השבעה לארגון סעודות הקודש, חבר באחוות האחים הארוולים, אחוות הטיטאים ואחוות הפאטלים.

8. על פי פקודת הסנאט והעם הרומאי בעת כהונתי כקונסול בפעם החמישית[15] הגדלתי את מספרם של הפטריקים. שלושה פעמים תיקנתי את מניינו של הסנאט ובקונסולאט השישי שלי ערכתי מפקד אוכלוסין יחד עם עמיתי מרקוס אגריפה[16]. בסוף שנה זאת ערכתי את הלוסטרום לראשונה לאחר ארבעים ושניים שנים, מניין האזרחים הרומאים שנספרו במפקד האוכלוסין היה כארבע מיליון שישים אלף ושלושת אלפים אזרחים. בפעם השנייה ערכתי את מפקד האוכלוסין לבדי בקונסולאט של גאיוס קנסורינוס וגאיוס אסיניוס[17] בהיותי קונסולאר עם אימפריום, מניין האזרחים הרומאים שנספרו במפקד האוכלוסין היה ארבע מיליון מאתיים אלף שלושים אלף ושלושת אלפים אזרחים. בפעם השלישית  ערכתי את מפקד האוכלוסין יחד עם עמיתי ובני טיבריוס קיסר בקונסולאט של סקסטוס פומפיוס וסקסטוס אפולוניוס[18] בהיותי קונסולאר עם אימפריום, מניין האזרחים הרומאים שנספרו במפקד האוכלוסין היה ארבע מיליון תשע מאות ושלושים ושבע אלף אזרחים. בעצמי חוקקתי חוקים חדשים רבים על פי המופת של אבותינו שעתה כבר נשכחה מאיתנו עד ששיקמתים ובעצמי העברתי דברי מופת רבים שהדורות הבאים ילכו אחריהם.

9. הסנאט החליט שכל שנה חמישית הקונסולים והכוהנים יידרו נדרים למען בריאותי הטובה. מהם כתשלום על נדרים אלו נערכו משחקים בימי חיי, פעם על ידי הכוהנים ופעם על ידי הקונסולים. באופן דומה כל האזרחים והמוניקיפיות של חבר המדינה נתנו תשואות לפני מזבחות האלים למען בריאותי הטובה יום וליל ברוח טובה.

10. על פי החלטת הסנאט שמי נכלל במזמורים הסאליים, ונקבע בחוק שאיהנה מהקדושה הטריבונית ואחזיק בסמכות הטריבונית באופן מתמיד כל חיי. סירבתי לדרישת העם לקבל את כהונת הפונטיפקס מקסימוס, אותה כהונה שהחזיק בה אבי, כל עוד עמיתי היה בחיים. כאשר חלפו להם מספר שנים וזה שתפס את הכהונה כתוצאה מהמצב של אי השקט במדינה נפטר, קיבלתי את המשרה בקונסולאט של פובליוס סולפיקיוס וגאיוס וולגיוס לאחר שהמון רב מכל איטליה בא למקום כינוס האסיפה שבחרה בי, מספר עצום כזה של אזרחים לא נראה ברומא בשום זמן לפני יום זה[19].

11. את המזבח לפורטונה השבה הקמתי בשער הקאפאיני מול המקדשים להונוריס ווירטוס. המזבח הוקדש על ידי הסנאט לכבוד שובי לעיר, שבתי לעיר מסוריה בקונסולאט של קווינטיוס לוקארטיוס ומרקוס ויניקיוס[20], יום שובי נקרא על שמי אוגוסטאליה וחוקק שכל שנה בתאריך הזה הפונטיפקס והבתולות הוסטאליות מקריבים קורבן.

12. על פי החלטת הסנאט באו לפגוש אותי בקמפניה הפראיטורים, הטריבונים של הפלבס ואנשים אחרים בולטים עם הקונסול קווינטוס לוקרטיוס, כבוד שמעולם לא נחלק לאיש מלבדי. לאחר שחזרתי לרומא מהיספניה וגאליה, פרובניקיות בהם טיפלתי בכל העניינים בצורה הטובה ביותר, בקונסולאט של טיבריוס נירון ופובליוס קווינטיליוס[21] הסנאט ציווה לקדש את מזבח השלום במחנה מארס לכבוד שובי, במזבח זה בעלי התפקידים, הכוהנים והבתולות הוסטאליות מעלים קורבן שנתי ביום שבו שבתי לעיר.

13. מקדש יאנוס, אשר אבותינו ציווה שייפתח בכל זמן שאיזשהו חלק, בים וביבשה, משלטון העם הרומאי מצוי במלחמה ויסגור דלתותיו בשעה ששורר ניצחון ושלום, עד שהיכן הזיכרון מגיע הוא נסגר פעמיים מאז ייסוד העיר, בזמן היותי פרינקפס הסנאט ציווה לסוגרו שלושה פעמים.

14. את בניי גאיוס ולוקיוס קיסר, אשר הגורל חטפם ממני בצעירותם[22], הסנאט והעם הרומאי ביקש לייעד לקונסולאט בהיותם בני ארבע עשרה מתוך כוונה לכבדני, הסנאט ציווה כדי שיהיו ראויים להיות בעלי תפקידים בעוד חמש שנים מעת שהוכרזו כבוגרים ישתתפו בדיונים למען שיוכלו ללמוד אודות ענייני המדינה. בנוסף לכך הם הוכרזו על ידי מעמד הפרשים בהסכמת כלל חבריו כראשי הנעורים ולשניהם הוענקו מגן וחנית מכסף.

15. לכל אחד ואחד מן הפלבס הרומאי הענקתי סכום של שלוש מאות ססטרקים מהסכום שירשתי בצוואת אבי וסכום של ארבע מאות ססטרקים משלל המלחמה שלי בשעה שהייתי קונסול בחמישית, ושוב בקונסולאט העשירי שלי[23] הענקתי מרכושי סכום של ארבע מאות ססטרקים לכל אחד, ובהיותי קונסול בפעם האחד עשר[24] קניתי דגן מכספי הפרטי וחילקתי שתים עשר מנות לאדם ובפעם השלישית חילקתי ארבע מאות ססטרקים לכל אדם בהיותי בעל הסמכות הטריבונית בפעם השנים עשר. כמאתיים וחמישים אלף אזרחים נהנו מההענקות הללו. בהיותי מחזיק בסמכות הטריבונית בפעם השמונה עשר וקונסול בשביעית הענקתי לכל אחד משלוש מאות ועשרים אלף מן הפלבס העירוני שישים דינרים. בהיותי קונסול בחמישית נתתי לכל אחד ואחד במושבות הצבאיות אלף ססטרקים משלל המלחמה; כ מאה ועשרים אלף איש במושבות הצבאיות קיבלו מענק זה כאשר חגגתי את הטריומפוס שלי. בהיותי קונסול בפעם השלושה עשר הענקתי שישים דינרים לכל אחד מהפלבס שנהנה מאספקה הציבורית של הדגן; כמאתיים אלף איש קיבלו מענק זה.

16. בקונסולאט הרביעי שלי ולאחר מכן בקונסולאט של מרקוס קראסוס וגנאיוס לנטולוס אוגוריוס[25] שילמתי למוניקיפיות בעד אדמות שהענקתי לחיילים; גם קניתי אדמות בסכום של בערך שש מאות מיליון ססטרקים באיטליה וסכום של בערך שני מאות מיליון ומאה אלף ססטרקים בפרובינקיות. אני הייתי הראשון בדורי והיחיד, עד שהיכן הזכרון מגיע, שייסד מושבות צבאיות באיטליה ובפרובינקיות. ולאחר מכן בקונסולאט של טיבריוס נירון וגנאיוס פיסוניוס וגם בקונסולאט של גאיוס אנטיסטיוס ודקימוס לליוס, בקונסולאט של גאיוס קלוויניוס ולוקיוס פאסיניוס, בקונסולאט של לוקיוס לנטיליוס ומרקוס מסיליוס ובקונסולאט של לוקיוס קניניוס וקווינטוס פאבריקיוס[26], לחיילים שקיבלו את מענק השחרור כחלקת אדמה במוניקיפיה שלהם הוספתי גם תשלום כספי, אשר הגיע לסכום כולל של בערך ארבע מאות מיליון ססטרקים.

17. ארבע פעמים סייעתי בכספי שלי לאוצר המדינה, כך הפקדתי מאה חמישים מיליון ססטרקים לאוצר. ובימי הקונסולאט של מרקוס לפידוס ולוקיוס ארונטיוס[27] באוצר הצבאי, שנוסד לפי עצתי לשם נתינת גמול לחיילים ששירתו עשרים שנים או יותר, תרמתי מאה ושיבעים מיליון ססטרקים מרכושי.

18. בשנת הקונסולאט של גנאיוס ופובליוס לנטוליוס[28], כשהיה מחסור בהכנסות מהמיסים, הענקתי דגן וכספים למאה אלף איש ואף לרבים אחרים שהיו חרדים לגורלם.

19. בניתי את הקוריה ואת הקלקידיום לידו, את האכסדרות במקדש אפולו שבפלאטין, את מקדש יוליוס האלוהי, את מערת הלופרקל, את האכסדה בקרקס פלאמיניוס אשר הרשתי שתיקרא על שם הבונה המקורי, את האוקטביה, מקום מושב האלים בקרקס מקסימוס, המקדשים של יופיטר פרטריוס ויופיטר טונאנס בקפיטולין, המקדשים של קווירנוס, מינרווה, יונו המלכה ויופיטר ליברטאס באוונטין, המקדש ללאורום בדרך הקדושה ביותר, מקדש משפחתי בוולאיה, מקדש הנעורים ומקדש האם הגדולה שבפאלאטיום.

20. את הקפיטולין ותיאטרון פומפיוס שנשרף בניתי מחדש והגדלתי מבלי לחקוק את שמי על שום כתובת שתעיד על כך. תיקנתי אמות מים עתיקות שחרבו במקומות רבים, את אמת המים מרקיה הכפלתי באורכה כדי שתוכל להוביל מים מהמעיין החדש. את פורום יוליוס והבסיליקה בניתי בין מקדש קאסטור למקדש סטורנוס, בנייה שהתחיל בה אבי וכמעט השלימה. שהבליסיקה עלתה בלהבות, התחלתי בבנייתה מהשלל למען שתוקדש לכבוד בניי, אם לא אשלים מבנה זה בחיי אני פוקד על יורשי להשלימו. לפי החלטת הסנאט בקונסולאט השישי שלי שיקמתי שמונים ושניים ממקדשי האלים ברומא וזאת מבלי להזניח דבר. בקונסולאט השביעי שלי תיקנתי את הדרך הפלאמינית מארימינום אל רומא ואת כל הגשרים פרט למולביוויוס והמיניקיוס.

21. מכספי הפרטי בניתי את מקדש מארס הנוקם ואת פורום אוגוסטוס על אדמה פרטית. את התיאטרון ליד מקדש אפולו בניתי במידה גדולה על אדמה פרטית, קראתי לו על שם חתני מרקוס מרקלוס[29]. העליתי תרומות מהוני בקפיטולין למקדש יוליוס האלוהי, מקדש אפולו, מקדש וסטה ומקדש מארס הנוקם,סך כל התרומות הללו הגיעו לאלף מיליון ססטרקים לערך. לכבוד הטריומפוס שלי בעת שכיהנתי כקונסול בחמישית המוניקיפיות והמושבות באיטליה העניקו לי כתרי זהב שסכומם היה שווה לשלוש מאות וחמישים מיליון ססטרקים, ולאחר מכן, כאשר הכריזו עלי כאימפרטור החלטתי לא לקבל את כתרי הזהב שהמוניקיפיות והמושבות העניקו לי כמיקודם מתוך רצונם הטוב.

22. שלוש פעמים ערכתי משחקי לודרים בשמי וחמש פעמים בשמם של בניי או נכדיי, מספר האנשים שנקטלו במשחקים הללו היה בערך כעשרת אלפים. פעמיים בשמי הבאתי מתמודדים מעמים שונים למשחקים ושלוש פעמים בשם נכדיי. ארבע פעמים ערכתי משחקים בשמי, בעשרים ושלוש הפעמים האחרות ערכתי אותם בשם בעל תפקיד אחר.  יחד עם עמיתי מרקוס אגריפה ערכתי את משחקי המאה בקונסולאט של גאיוס פורניוס וגאיוס סילנוס בעזרת וועדה של חמש עשרה נושאי תפקידים[30]. בעת הקונסולאט השלושה עשר שלי[31] ערכתי בפעם הראשונה את החגיגות לכבוד מארס, אשר לאחר הזמן הזה נערכו על פי הקונסולים בתאריך הזה מדי שנה ושנה לפי החלטת הסנאט והחוק. במשחקים שערכתי למען העם עשרים ושש פעמים בשמי או בשם ילדיי ונכדיי בקרקס, בפורום או באמפיתיאטרון ניצודו חיות מאפריקה, מספרם של החיות שנקלטו במשחקים הללו היה בערך כשלושת אלפים וחמש מאות.

23. ערכתי בשביל העם מופע קרב ימי על גבי נהר הטיבר היכן שעתה מצויה החורשה של קיסר, חפרתי באדמה בעומק של אלף ושמונה מאות רגל וברוחב של אלף ומאתיים רגל, שלושים ספינות בעלות חרטום כבד בגודל של תלת חתרית או דו טורית השתתפו בקרב שבנוסף ספינות קטנות רבות נלחמו ביניהם; בציים הללו נלחמו בערך כשלושת אלפיים חותרים.

24. לאחר ניצחוני החזרתי למקדשים של כל העמים בפרובינקיה אסיה את האוצרות שיריבי[32] בזזם ולקח כרכושו הפרטי. את פסלי העשויים כסף שבהם אני עומד על כן, רכוב על סוס או נוהג במרכבה שניצבו ברומא הסרתי והתכתי ואת הסכום העליתי למקדש אפולו בשמי ובשם אלו שכיבדוני בהציבם את פסליי.

25. את הים טיהרתי מפיראטים. במלחמה זו לכדתי בערך כשלושים אלף מהעבדים שנמלטו מחזקת אדוניהם והרימו את נשקם כנגד המדינה וניסיתי להשיבם לידי אדוניהם כשיכולתי[33]. כל איטליה נשבעה לי מרצונה שלה שבועת אמונים, וביקשה ממני שאהיה מפקדה במלחמת אקטיום[34]; באופן דומה הפרובינקיות של גאליה, היספניה, אפריקה, סיקיליה וסרדיניה נשבעו לי שבועת אמונים. תחת ניסי יותר משבע מאות סנאטורים באו לשרת כחיילים, מהם שמונים ושלוש היו כאלו ששימשו כקונסולים בין בימים שלפני המלחמה ובין בימים שלאחריה, עד היום שבו מסמך זה נכתב, מהם שימשו ככוהנים בערך כמאה ושביעים איש.

26. הרחבתי את גבולות הפרובינקיות של העם הרומאי בהביאי תחת העול עמים שכנים שקודם לכן לא הוכפפו לשררתנו. השקטתי את הפרובינקיות הגאליות וההיספניות ובדומה לכך את גרמניה, אשר כללתי אותה מהאוקיינוס בגדיס עד מקור הנהר אלבה. השקטתי את אזור האלפים אשר הוא קרוב לאזור מהים האדריאטי עד טוסקלום ובאף עם לא נלחמתי מלחמה בלתי צודקת. הצי שלי הפליג דרך האוקיינוס ממוצא הריין עד אדמת אזור המזרח כל הדרך עד גבולות הקימבריים, היכן שאף רומאי לא ביבשה ולא בים ביקר לפני זמן זה, הקימבריים, החרוסקים, הסמנטיים והעמים הגרמאניים האחרים באזור נהפכו דרך שליחי לידידי וידידי העם הרומאי. בפקודי ותחת סמכותי נשלחו שני צבאות למטרה אחת כמעט באותו הזמן, צבא אחד לאתיופיה וצבא שני לערביה אשר קרויה אודאימון, צבאות גדולים של האויבים נמחצו והושמדו על ידי חיילנו והם כבשו ערים רבות. באתיופיה הם הגיעו עד העיר נבטה, אשר ממוקמת בסביבת מרואה; בערביה הצבא התקדם אל העיר מריבה בגבול הסבאים.

27. את מצרים הוספתי לשררת העם הרומאי. לאחר שנרצח מלך ארמניה הגדולה ארטקסס יכולתי לספח אותה ולעשותה פרובינקיה אולם נמנעתי מכך מכיוון שזה היה מנוגד למופת של דרכי אבותינו ותחת זאת מיניתי למלך את טיגרנס בן המלך ארטווסדס ונכד המלך טיגרנס לאחר שבני החורג טיבריוס נירון הכניע את ארמניה. והעם הזה לאחר שהתקומם ומרד הוכנע על ידי גאיוס בני שמינה למלוכה את המלך אריאוברזנס בן מלך מדי ארטבזוס, ולאחר מותו מלך בנו ארטווסדס; כאשר נרצח שלחתי את טיגרנס שהיה נצר למשפחת המלוכה של ארמניה. כבשתי מחדש את כל הפרובינקיות השוכנות מים האריאטי עד קיריניאה במזרח, שהייתה תחת שלטונם של המלכים הגדולים, וקודם לכן השקטתי את מלחמת העבדים וכבשתי את סיקיליה וסרדיניה[35].

28. מושבות צבאיות ייסדתי באפריקה, סיקיליה, מוקדון, שתי ההיספאניות, אכאיה, אסיה, סוריה, גאליה נארבוננסיס ופיסידיה. בעוד שבאיטליה עשרים ושמונה מושבות נוסדו על ידי והפכו למיושבות בצפיפות בימי חיי.

29. את ניסי הצבא שאבדו למפקדים בהיספניה, גאליה ודלמטיה הכרחתי להשיב לאחר שהבסתי את האויבים. את שלושת נסי הצבא הרומאי שהפרתים לכדו הכרחתי אותם להחזירם לי תוך שהם מבקשים את ידידותו של העם הרומאי[36]. את הנסים הללו הפקדתי בתוך מקדש מארס הנוקם.

30. העמים של פאנוניה, שלפני תקופת שלטוני צבא העם הרומאי לא הכניעם מעולם, הושמו לשממה והוכפפו לשררת העם הרומאי על ידי טיבריוס נירון, שהיה בני החורג ושליחי, גבולותינו התקדמו באיליאריה עד גדת נהר הדנובה. הדאקים אשר חצו לצד שלנו הובסו והושמדו על ידי צבא שפעל תחת סמכותי, ולאחר מכן הצבא שלי הובל אל מעבר לדנובה וכפה על השבטים הדאקים להכיר בכפיפותם לשררת העם הרומאי.

31. מלכי הודו שלחו שליחים אלי פעמים רבות, דבר כדוגמת זה לא התרחש מעולם לפני שהייתי שליטם של הרומאים. הגיעו שליחים מאת מלכי הסקיתיים, הבסטריים, והסמארטנים אשר חיים בקרב הנהר הדון ומעבר לו לבקש את ידידותנו, כמו כן הגיעו אלינו שליחים מאת מלכי האלברוגניים, המדיים והאיבריים.

32. אלי פנו בהכנעה המלכים טירידטאס מפרתיה ואחר כך פראטס בן המלך פארטיס, ארטבסדס ממדי, ארטקסרס מחדייב, דומנובלאונוס וטינקומיאוס מבריטניה, מאליוס מהסיקאבריים ו[...]רוס מלך המאקרומניים והסואביים. מלך פרתיה פראטס בן אורודוס שלח אלי לאיטליה את בניו ונכדיו למרות שלא הוכנע במלחמה, במקום זאת הוא חשק בלא דיחוי לבקש את ידידותנו. ועמים רבים אחרים שלפני היותי פרינקפס לא היו ידועים לעם הרומאי שלחו שליחים והצליחו לבסס ידידות ויחסי מסחר נאמנים.

33. נעניתי לשליחים מאצילי הפרתיים והמדיניים שפנו אלי בבקשה שאמנה להם מלכים: לפרתיה מיניתי את וונונס, בן המלך פראטס ונכד המלך אורודס, למדי מניתי את אריאוברזנס, בן המלך ארטאוסדס ונכד המלך אריאוברזנס.

34. בקונסולאט השישי והשביעי שלי[37], לאחר שסיימתי את מלחמות האזרחים, ששלטתי בהסכמת הכול בנוגע לכל הדברים, העברתי את המדינה מסמכותי לשיקול דעתם של הסנאט והעם הרומאי. כתוצאה ממעלותיו נקראתי בשם "אוגוסטוס[38]" על פי החלטת הסנאט והכתר האזרחי נקבע מעל מפתן ביתי, זרי דפנה נקבעו במשקופי ביתי ומגן מזהב הוצב בתוך הקוריה יוליה, על מגן זה נחקקו על ידי הסנאט והעם הרומאית תכונותיי: מעלותי, נטיית החסד שלי, צדקותי ודבקותי למען ישמש עדות להם. לאחר הזמן הזה יוקרתי עלתה על זו של כולם, בעוד סמכותי אף פעם לא הייתה גדולה יותר מכל אלו שכיהנו כעמיתיי בעת שהייתי בעל תפקיד.

35. כיהנתי כקונסול שלוש עשרה פעמים ופה אחד הסנאט, מעמד הפרשים והעם הרומאי העניקו לי את התואר אבי המולדת, ודבר זה נחקק מעל מפתן ביתי ומתחת לפסל שהציג אותי נוהג במרכבה שהוצב על פי החלטת הסנאט בקוריה יוליה ובפורום אוגוסטוס. הנני כותב את הדברים הללו בשנה השבעים ושש לחיי.

נספח:

1. סכום ההוצאות בכסף שנתן או לאוצר המדינה או לטובת הפלבס הרומאי או לטובת החיילים המשוחררים היה שישה מיליון דינארים.

2. הוא בנה את המבנים החדשים של מקדשי מארס, יופיטר המרעים והנישא, אפולו, יוליוס האלוהי, קווירנוס, מינרווה, יונו המלכה, יופיטר ליבראטיס, הלארים, אלוהות הבית, הנעורים, האם הגדולה, לופאראקיה, משכנות האלים בקרקס, הקוריה בקלקידיו, הפורום אוגוסטוס, בסיליקה יוליה, תיאטרון מרקלוס, אכסדרת אוקטביה, הגשר לרוחב הטיבר על שם קיסר.

3. מספר המבנים והמקדשים שהוא שיפץ וקידש הגיע למאה ושישים, ביניהם היו תיאטרון פומפיוס, מוליכי מים והדרך הפלאמינית.

4. ואלו הדברים שהוצאותיו מימנו: מופעי תיאטרון, מופעי לודרים, אתלטים וצייד, מופע קרב ימי, מענקיים כספיים למושבות, מוניקיפיות וערים בכול העולם, כעדות למעלתו ולאהבה שרכשו אליו חברים וסנאטורים רבים מספור ליוו אותו בדרכו האחרונה.


[1] שנת 44 לפנה"ס.
[2] שנת 43 לפנה"ס.
[3] קרב מוטינה שבו הובס מרקוס אנטוניוס על ידי אוקטוויאנוס וכוחות הסנאט.
[4] הטריאומווירט השני שמינה את אוקטביוס יחד עם מרקוס אנטוניוס ומרקוס אמיליוס לפידוס לשליטי רומא.
[5] התייחסות לקושרים כנגד יוליוס קיסר, בראש הקשר עמדו מרקוס יוניוס ברוטוס וגאיוס קסיוס לונגינוס.
[6] הקרבות התרחשו ליד העיר פיליפי שבמוקדון.
[7] הכוונה לשבועת אמונים בהיותם חיילים.
[8] סוג של טריומפוס בדרגה פחותה שניתן על ניצחון במלחמת אזרחים או בניצחון על מרידת עבדים, הפעם הראשונה הייתה בשנת 40 לפנה"ס במשותף עם אנטוניוס אחרי הסכם השלום ביניהם בברונדיסיום והפעם השנייה בשנת 36 לפנה"ס אחרי שהביס את סקסטוס פומפיוס בסיציליה.
[9] לציון ניצחונותיו בדלמטיה (בשנים 34-33 לפנה"ס), הניצחון בקרב אקטיום (31 לפנה"ס) והניצחון הסופי על אנטוניוס וקלאופטרה במצרים בשנה שלאחר מכן.
[10] על ניצחונות בספרד בשנת 25 לפנה"ס, ניצחון דיפלומטי על הפרתים כאשר הכריח אותם להשיב את נסי הלגיונות של קראסוס ועל הניצחון של טיבריוס על הגרמאנים בשנת 8 לפנה"ס.
[11] ובינם נמנו שלושת ילדיהם של אנטוניוס וקלאופטרה.
[12] שנת 22 לפנה"ס.
[13] בשנים 19 לפנה"ס, 18 לפנה"ס ו-11 לפנה"ס בהתאמה.
[14] משנת 43 לפנה"ס, ראו הערה מס' 4.
[15] שנת 29 לפנה"ס.
[16] שנת 28 לפנה"ס.
[17] שנת 8 לפנה"ס.
[18] שנת 14 לספירה.
[19] אוגוסטוס מתייחס פה אל לפידוס שמונה לפונטיפקס מקסימוס אחרי רצח יוליוס קיסר (44 לפנה"ס), לפידוס קיבל את השליטה בפרובינציה אפריקה כחלק מהסכם הטריאומווירט השני והודח ממשרתו על ידי אוקטוויאנוס בשנת 36 לפנה"ס, הוא הוסיף להחזיק במשרת הפונטיפקס מקסימוס אבל בפועל היה במעצר בית עד מותו בשנת 12 לפנה"ס.
[20] שנת 19 לפנה"ס.
[21] שנת 13 לפנה"ס.
[22] למעשה היו אלו נכדיו מבתו יוליה ובעלה אגריפה שאוגוסטוס אימץ וטיפח אותם כיורשיו, נפטרו בדמי ימיהם בעשור הראשון של המאה הראשונה לספירה.
[23] שנת 24 לפנה"ס.
[24] שנת 23 לפנה"ס.
[25] שנת 30 לפנה"ס ו-14 לפנה"ס בהתאמה.
[26] שנת 7 לפנה"ס, 6 לפנה"ס, 4 לפנה"ס, 3 לפנה"ס ו-2 לפנה"ס בהתאמה.
[27] שנת 6 לספירה.
[28] שנת 18 לפנה"ס.
[29] שהיה גם אחיינו מאחותו אוקטביה הצעירה, אוגוסטוס הועיד אותו להיות יורשו אולם הוא נפטר בשנת 23 לפנה"ס.
[30] בשנת 17 לפנה"ס.
[31] בשנת 2 לפנה"ס.
[32] הכוונה למרקוס אנטוניוס.
[33] הכוונה לניצחון בשנת 36 לפנה"ס על סקסטוס פומפיוס שפיקד על צי שודדי ים בסיציליה והשתמש בכוחו כדי למנוע אספקת דגן לאיטליה.
[34] 31 לפנה"ס, הקרב שבו הובסו אנטוניוס וקלאופטרה.
[35] ראו הערה 32.
[36] ראו הערה 10.
[37] שנת 28 ו-27 לפנה"ס בהתאמה.
[38] "הנשגב" או "הנעלה".